בפעם הראשונה כשנכנסתי לחדר ולא זכרתי למה, ממש נלחצתי!

אבל אז הגיעו הלילות בהם התעוררתי בפתאומיות ב-2:00 בלילה כשאני שטופת זיעה.

 גם מקלחת קרה לא עזרה, והשינה נקטעה.

שם התחלתי לחבר את הנקודות וחשדתי שכנראה אני נכנסת לגיל המעבר.

הנטייה הטבעית שלי הייתה להתעלם.

היה לי קשה לקבל את זה שאני נכנסת לגיל הבלות.

השם הצליח כל כך הכעיס אותי.

מה בלות? מי בלות? אני? אין מצב.

ואז פתאום המחזור התחיל להשתולל ולהפוך ממש חזק כמו פעם בגיל הבגרות.

ואם לא די, נוספו תנודות במצבי רוח.

החשק המיני גם כן נפגע והאינטימיות הפכה מכאיבה.

רכבת הרים רגשית ומטלטלת.

 שם הבנתי שאני עמוק בתוך גיל הבלות, ובעיקר הרגשתי לבד!

קודם כל חשבתי שזה ממש עוד רגע עובר, והיה לי ברור שהורמונים אני לא רוצה!

מעדיפה ורוצה להתמודד עם זה באופן טבעי.

את אמא לא יכולתי לשאול איך זה היה אצלה, כי לה הוציאו את הרחם בגיל 40, כך שהייתי בסרט הזה לבד.

היום אני יודעת שזוהי קריאת השכמה נשית שמאפיינת רק אותנו הנשים.

למרות שגם הגברים חווים חילופי הורמונים, אך הם אינם דומיננטיים כמו אצל הנשים.

לכן כשהם פתאום חוטפים התקף לב או שבץ, זה נופל עליהם כרעם ביום בהיר.

אז אפשר לקטר על האסטרוגן שמחליט להפסיק לפעול ומשבש לנו את כל המערכת או לראות במנופאוזה (ככה קוראים לגיל המעבר בספרות) בגרות מאווחרת.

בעיקר נדרש להבין שהיא אישית וייחודית ממש כמו טביעת אצבע, שאין שתי נשים שיחוו אותה באורח דומה.

המנופאוזה יכולה להיתפס באופן צר כסופו של המחזור והפסקת חיי הפוריות של האישה,

אבל היא גם מעבר פסיכולוגי רוחני משמעותי ביותר.

אוקטובר נחשב חודש גיל הבלות העולמי.

זו הזדמנות לצאת למסע שבו נצליח לשפוך אור ולהכיר טוב יותר את התהליכים.

ננפץ סטיגמות ובעיקר זו הזדמנות להבין מהו השלב הבא שנכון ומדויק לך.

אילו תופעות את חווה ואיך את מתנהלת איתם?

מוזמנת ליצור עמי קשר כדי להתחיל את שלב הבגרות המאוחרת כמו שאת רוצה וחושבת שנכון ומדויק לך.