מָה עָדִיף? / ויולט יהודאי

לִחְיוֹת כִּמְעַט?

אוֹ לִחְיוֹת לְיַד?

לִחְיוֹת כְּאִלּוּ?

לְהַמְשִׁיךְ לִזְרֹם

בְּלִי לַחֲלֹם?

אוּלַי עָדִיף

לֹא לְוַתֵּר

לְהִלָּחֵם;

לִדְרֹשׁ לִחְיוֹת

בְּגָדוֹל,

לִשְׁזֹר רְצוֹנוֹת וּמְאַוִּים,

לְנַתֵּץ

לְנַפֵּץ מֻסְכָּמוֹת,

לָצֵאת מֵאֵזוֹר הַמֻּכָּר,

הַכּוֹאֵב הַמִּמְכָּר,

לִשְׁאֹף לְשִׁנּוּי,

לַהֲדֹף פְּחָדִים וַחֲשָׁשׁוֹת,

לְרַצּוֹת לִחְיוֹת,

לֹא לְיַד

אוֹ כִּמְעַט,

אוֹ אוּלַי?

אוֹ מָחָר?

לִחְיוֹת עַכְשָׁו,

לִחְיוֹת

לְמַצּוֹת

הֲכִי שֶׁאֶפְשָׁר!

רובינו מתנהלות כאילו החיים

עוד רגע יתחילו,

ולכן אנחנו מוותרות על עצמינו.

מחכות שהילדים יעזבו את הקן

כדי לעשות סוף סוף את מה שבא לנו.

אבל אז מגיעים הנכדים,

ואנחנו שוב נשאבות,

מוותרות כי ממילא כבר עשית את שלך.

ועוד מספרות לעצמינו סיפורים,

שאם אני לא אעזור לילדים

מי יעשה את זה?

אז זהו יקרה,

החדשות הרעות הן,

שהחיים כבר החלו,

והשעון שלך מתקתק.

למה אני מפחידה?

כי יש לי כמה וכמה לקוחות שיכולות לספר לך

איך הן עשו שינוי מטורף

כשמחלת הסרטן או

פיברומיאלגיה תקפה אותן.

אז למה?

למה לחכות

שמשהו או מישהו יכריח אותך לעצור?

למה לא לעשות

את זה רגע

לפני שחלילה את

מזמנת בצורה

לא מודעת מחלה?

כי את לא יודעת איך

מחשבים מסלול מחדש?

כי לא פירגנת לעצמך אף פעם?

עד מתי?

עד מתי תשימי

את עצמך בסוף התור?

העניין הוא שאני 

מתמחה בזיהוי מרחוק

של נשים שמתפשרות

על עצמן!

למה?

כי גם אני תמיד התפשרתי

וויתרתי על עצמי.

שמתי את ככככולם

תמיד לפני.

אבל אז, תוך חצי שנה

הפכתי סבתא

לשני נכדים,

והרגשתי נחנקת וקורסת,

 מהריצוי פיצוי שנתקפתי בו.

אז החדשות הטובות הן

שהכול בידיים שלך!

כמאמנת הבנתי

שאני

צריכה

לחשב מסלול מחדש!

קודם להבין מה מניע אותי.

לזהות איזה מודל ירשתי מאמא,

שמנהל לי את הסבתאות.

ואז נאלצתי להודות

שאני דור 3

לנשים שמרצות ומפצות

את כולם,

חוץ מאשר את עצמן.

והיות שאני ראשת השבט שלי,

אין לי שום כוונה להעביר

את הדפוס הזה לנכדות שלי!

כי בהעברה בינדורית אנחנו

לא רק מעבירות מאכלים ומנהגים,

אנחנו בעיקר מעבירות

דפוסים אמונות ואוטומטים

לא מודעים, סמויים.

וזה גרם לי לפתח שיטה, אותה

הענקתי לחברותי באהבה.

ורק כשהבנתי שיש פה

תהליך משמעותי ומרתק,

יצאתי איתו לעולם.

אז יש דבר אחד שאני

הכי אוהבת, וזה אנשים.

ובא לי להעניק לך

שיחה איתי במתנה.

אבל…

השיחה מתאימה רק למי

שנמאס לה לחיות מהפירורים שנשארו,

אחרי שהאכלת את ככככולם.

ואת יודעת שמגיע לך לחיות

בלי חרטות את הזמן שנותר.