היציאה לחל"ת, קיצוץ היקף המשרה, יצרו נקודת שבר אצל העובדים. חלקם בטוחים שהם הבאים בתור, וזה רק עניין של זמן. עוגנים שהכנת לשעת משבר אינם יוצרים את המענה המצופה.
העובדים מרגישים מנותקים. אמונם נשבר והם "מרעילים ומדביקים" את חבריהם, ומשפיעים על התרבות הארגונית, ואין לך פריבילגיה להתעלם מהמצב!
היום יותר מתמיד ברור לך שזה לא אימוני כושר, קורס צילום, בישול, שיבנו את אמון העובדים בארגון מחדש.
המשבר הציב אותך בפני מציאות חדשה שיצרה בלבול וחוסר ודאות איך מתנהלים ביום שאחרי. אני בטוחה שבדקת וניסית כלים רבים. מתסכל לגלות שעם תום הפעילות, הם מתפוגגים ואינם יוצרים שינוי.
ביום שאחרי המשבר לכל עובד יהיה סיפור ייחודי, סובייקטיבי, דרכו הוא יבחר להתבונן, לשפוט ולהעריך את המצב. והוא שיקבע את מידת האמון והמחוברות שלו לארגון.
היום יותר מתמיד זה הזמן ליצור שיח רגשי המעבד חוויות רגשיות בונה אמון, משפר חיבור ויוצר חוסן ארגוני.
שינוי היוצר מחוברות מתחיל ביכולת הפרט להתחבר לעצמו ולרגשות המפעילות אותו.